A lengthy discourse on the significance of a Bris Milah Celebratory Meal

 I don't have the time to translate this right now... and some of it goes off on tangents that include the language of a Ketubah. But here is a comment on the meal held over the arrival of Yisro to the Israelite encampment, and specifically to Moshe's tent, where a meal was held in his honor. Some are of the view that the celebration was over Yisro's circumcision, thus making the meal a Celebratory Bris Meal! The author is Rabbi Yochanan Luria in his Meshivas Nefesh.

משיבת נפש שמות פרק יח פסוק יב 

(יב) ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה וכו'. ראוי לדרוש לנישואין, גם מקצת לדרוש ברית מילה, וכן דרשתי. פירש"י ומשה היכן היה [כו'] אלא היה עומד ומשמש לפניהם, גם פי' על לפני האלקים מכאן שהנהנה מהסעודה שת"ח מסובים בה כאילו נהנה מזיו השכינה. לפי זה המקרא מסורס והיה ראוי פי' זה אם באו אחרים לאכול עם אהרן והזקינים. (מראה) [ונראה] לי שבכאן בא יתרו להתגייר שנאמר עתה ידעתי וכו', אמרו רז"ל במס' (תענית) וכריתות ובסמ"ג בסי' קי"ו שבג' דברים נכנסו אבותינו לברית, במילה וטבילה וקרבן וכו'. נ"ל גר הבא להתגייר צריך ג' דברים הללו, ולמדנו כולם מזאת הפרשה, מילה זאת היא סעודה של מצוה ע"כ אמר שבאו לאכל לחם לפני האלקים, ואמר ויבא אהרן וכל זקני ישראל ולא הזכיר משה, להודיענו שבא לטבול על פי הדיינים כמו משפט, וא"כ משה היה פסול לדיין. והרצאת דמים אמר בפירש ויקח יתרו עולה וזבחים.

וצריך אני להרחיב המאמר מפני מה אמרו סעודות ברית מילה היא סעודות מצוה. מניין היא לנו והיכן היא רמוזה, ואעפ"י שדרשו רז"ל ממה שנאמר והאבדתי מהם קול ששון כו' קול ריחיים ואור נר.... כ"א, גם בנחמה אמר עוד ישמע בערי יהודא קול ששון כו' עד קול אומרים הודו את ה' צבאות כי טוב, ואותו פסוק נדרש על כ"א,... ומפרשו תוספות שנץ פ' אחד דיני ממונות טעמא דגיהנם איברי ביום ב' לא נאמר בו כי טוב, ומשום שהמילה מצלת מן הגיהנם אומרים בעת המילה הודו לה' כי טוב כו', וע"כ [טוב] שיאמר הודו לה' צבאות כי טוב ולא כמו שאנחנו אומרים הודו לה' כי טוב. ועוד פירשו התוס' טעם אחר שהתינוק במעי אמו כמו חבוש, וכשנולד יוצא מבית האסורים וצריך להודות, כי הוא מהד' דברים שצריכין להודות ואנן שלוחיו ואומרים הודו משמו, מ"מ ליכא בנביאים דלא רמוזי באורייתא ושהמילה צריכה סעודה בכאן נרמז. ונשאר לי לבאר טעם למה נקרא סעודות מצוה, ומה טעם מרבים בסעודה יותר מבשאר מצות ונקראת סעודות מצוה, היינו משום שסעודות ברית מילה צריך קיבוץ שצריכין עשרה. ונ"ל הטעם כי הד' צריכין להודות צריך להיות באפי עשרה דתני מתניתי', ומאחר שהיא צריכה ת"ח, היינו מה שפירש"י כל הנהנה מסעודה שת"ח מסובין בה כו' כמו בכאן, וברית מילה צריך ת"ח ופשיטא...... בדברי תורה, ע"כ היא נקראת סעודות של מצוה, וסיום מסכתא הרי ג"כ קיבוץ, ועיבור החדש וסעודות נשואין, היינו שצריך קיבוץ לגמול חסד להחתן להיות שושביניו, ובכל קיבוץ מצוה מסתמא יכוון לקבוץ ת"ח על סעודתו. ונקראת ג"כ סעודה של מצוה, וזולתן אין נקראת שום סעודה של מצוה כי אין צריכין קיבוץ, ומאשר חתן דין [טרח] לקבץ ת"ח והחריד כל החרדה הזאת לכבוד ת"ח, ע"כ מבוקש שלו שיפטרו שולחנו שתהא נקראת סעודות מצוה, בודאי צריכין אנחנו למלאות דרושתו, ואענה חלקי בפרט חובת היום להעמידו איך יתנהג עם אשתו מתורת כתובה ואשר חייבה התורה אף כי כבר ידוע לכל ברובו, או על פי אשר...... הדור, והוא באמת ידיעה חלושה שאין המנהג שוה בכל מקום, גם אין דיעות החכמים שווים בעו"ה, ובפרט בדורות הללו יש משמיעים קול בוכים, ואשר נתמלא... שיגעון מבהילים ההמון בטעותם, ואם אחר... נשים לכבדם ולהניח להם כתובה ותנאי כתובה ימצא סותר דבריו ויעשה דברי חבירו בחוכא וטלולא, אף כי נוהגין לקרא הכתובה לחתן בעת החופה הלא דבר הוא והנה אנשים ממאה צריכין בינה שאינם יודעים פי' הנוסח והנוסחה, ונמצא בעו"ה תלמידים שאינם מהוגנים מטעים ההמון כמו שנראה בהווה בכל יום בשכיב מרע עד שינטה למות, וראוי לפשפש במעשיו וליישר העקוב שמבריחין האשה מן הראוי לה מדין תורה ומתורת כתובה ונדוניא אשר הכניסה לו הוא תורת הלואה ונכסי צאן ברזל, והם מצדדין להבריח מן האשה ויתנו אותו במקום אשר יחפצו, וחושבים שטוב עשו והוא עון פלילי להבריח מן האשה הראוי לה, והוא שיעבד לה כל נכסים בקנין ובשטר, והוא בכלל לוה רשע ולא ישלם, ואף כי קדמו החכמים לומר שאין אלו מתנות מפקיעים כתובה מ"מ עשה את שלו לרע לו, ויש לחוש לב"ד שטוענים וירבו המחלוקת, גם שלא יטעון שום אדם כמו שאירע בימי הרר"ש אדרת, באחד שטען אחד שביקש לחתום שטר חוב שלא הבין השטר שהיה עם הארץ וקוריהו לפניו בלשון הקודש, ונפסק שהשטר פסול שהיה ידוע שכן יהיה, וכן איתא באשרי במס' גיטין גבי רב נחמן קרו קמיה ספרי דדייני וחתום וכו' וז"ל ואי קים לן דלא ידעי למקרי אף על גב דמסהדי אחתימת ידייהו כו' אי מכווני אשטרא מקיימינן ליה [עכ"ד הרא"ש] ואח"כ מגילת ספר, וז"ל: נשאל להרר"ש אדרת ביהודי ע"ה שבא לגרש ואמר לב"ד שיפרע כתובתה, ואמר שלא הבין כשקרא החזן את הכתובה, ואמרו כי שאלו למהר"ם ז"ל והשיב דשמעינן ליה. והוא אומר אין שומעין לו דחוקה העדים הודיעוהו בע"פ ועל פיו חתמוהו ושאם אתם אומרים לא הנחתם החיוב על ע"ה ולא על הנשים שכולם יאמרו ויטענו כך ואין אילו אלא דברי תמהון, אבל מה אעשה שכבר הורה הזקן יושב בישיבה עם...... חכם עכ"ל. הרי לך שאם ידוע שלא קראוהו העדים בלשון שמכיר בו ולא הודיעוהו בע"פ, הרא"ש מודה שהשטר או הגט פסול וכו', ואני יוחנן סדרתי גט למשומד ע"ה גמור והודעתי בע"פ בדרך שהבין בו כו', ובאפשר בגט אינו צריך כי ידוע לכל כח הגט, אכן גבי כתובה ויתר תנאי ושיעבודים דאצטריך להודיעוהו העדים מה שנכתב בשטר בלשון שהוא מכיר בו, ועל כן הנני לבאר בפי' הכתובה ואז יתחזק ביד כל איש לחזק בדבריו ויהיה מסורת לו ע"פ הידיעה ולא ע"פ השמועה, ומאז לא יגיע ההטעה מהמבהילים ומשובשים, ולמדתי מזה הפי' [ממה] שנאמר ביתרו עתה ידעתי ופירש"י כבר ידעתי ועתה ביותר וכו' וניכר לו שאין ממש בשום ע"ז מלבד הש"י ונתאמת אצלו בקבלה, מ"מ היה מסופק בהשגחת הש"י ב"ה על בני אדם כמו שהיה מסופק איוב על המכות, וכשראה יתרו מכות מצרים ועל הים אז ראה והיה לו ידיעה אמיתיות, והטעם כמו שביארתי כי במה כ"א היה המכות שהגיעו במקרה אי אפשר שיגיעם ממש לפי... כמו שביאר הפייט, שכל המכות היו מורה שהמה מדה כנגד מדה, ואוסיף אני שזה היה ראי' ליתרו מן הכל לפי שפרעה שיעבוד וגזר גזירות קשות והשליך הזכרים ליאור ונשאר להם המלך זה מרע"ה, כך נטבע כל עמו ונשאר הוא לבדו מזוטו של ים, וזה בוודאי גרם לו הידיעה בודאי בידיעה אמיתיות יותר ממה שהגיע כבר על פי הקבלה. וכן אני היום לבאר לחתן דין ביאור הכתובה וידע בידיעה אמיתיות מה שחייב את עצמו ויניח מאז כל המנהגים הרעים זולת מה שיתחייב, וזהו, ואעשה לו עזר כנגדו שבודאי עזר היא לו אמנם היא כנגדו שהוא משועבד לה. וכיוצא בזה אמרו רז"ל כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו, כמו כן אפילו שהאשה טובלה לו ומשועבדת לו כמו עבד אמרו שקנה אדון לעצמו, והפי' ג"כ אעפ"י שהקונה עבד ומשועבד לו למלאכתו החמירו עליו להתנהג עמו במדת החמלה, ומאותו שיעבוד אמרו שקונה אדון לעצמו, וכמו כן האשה אעפ"י שהיא עזרתו וטובה לו מ"מ היא כנגדו שגם הוא משועבד לה בהרבה עניינים, והעזר לו שהיא חייבת לו בד' דברים שיהא מעשה ידיה שלו. גם מוזגה לו הכוס ומצעת לו המיטה והרחצת פניו ידיו ורגליו, ואם מתה יורשה, ואוכל פירות בחייה, נמצא שהיא עזר לו. והוא משתעבד לה בעשרת דברים יש מהן דאורייתא ויש מהן דרבנן, חייב לה בשאר כסות ועונה הן דאורייתא, וחייב ברפואתה, ופרקונה, וקבורתה, ושתהא ניזונית מנכסיו (עד שיתבגרו ושתהא) יושבת בביתו בחדר הרגיל בו, ושיהיה בנותיו ניזונות מנכסיו עד שיתבגרו (ושתהיו ניזונות מנכסיו אחר מותו כל ימי אלמנותה) וכתובת בנין דכרין. ויש באילו דברים חלוקים הרבה מפוזרים בתלמוד והם תנאי כתובה, ואיני מפרשם משום (רובם) [שהם רבים], אכן מה שמבואר בכתובה ונקראת ברבים מבלי הבין אותה אבאר, וזה נוסחה: אמר לה להדא בתולתא או ארמלתא דא הוי לי לאנתו, היינו שהעדים מעידים שהשתדל אחריה בשידוך ובחבת ריצוי, כי מנדין למאן דמקדש בלי שידוכין ואנא אפלח, יש מרבותינו ז"ל שאמרו שחייב את עצמו להשכיר את עצמו לאחרים לפרנס את עצמו ואשתו, ויש (מה) שאומרים שאין חייב להשכיר את עצמו לאחרים, ומפרשים ואנא אפלח, בחרישה וזריעה וכל מלאכה שהאדם עושה לעצמו בביתו ויש לפרש דבריהם כי כבר נאמר עבדי הם, ולא עבדים לעבדים ומהאי טעמא פועל חוזר אפילו בחצי היום ואינו יכול לשעבד עצמו נגד דברי תורה. ואוקיר, פי' אכבדוה בכל מיני כיבודים, וביארו רז"ל שיאהבנה כגופו ויכבדה יותר מגופו. ואבאר הטעם שיאהבנה כגופו כי היא גופו וממנו לוקחה כי היא תשלום צורתו, ויכבדנה יותר מגופו כי הם תלוים בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם כמאמר רז"ל במס' חולין מפני חולשתן כמו שעושה יד ימין ליד שמאל שכל מה שיד ימין יכולה לעשות אינה מטרחת השמאל כי מחולשתה צריכה שמירה, וע"כ ראויה האשה לכנות שמאל, ושמאל היא מכונה צפון שנאמר צפון וימין אתה בראת, ונאמר מצפון זהב יאתה, וביארו רז"ל אוקירו לנשייכון כי היכי דתתערו. כי כשתכבדו הנשים שהם שמאל והצפון ואז יאתה להם זהב, ומזה שחייב את עצמו לכבדה חייבו לגלגלו עמה לפי כבוד משפחה שלה, ואם היא פחותה ממנו לפי כבוד משפחתו עולה עמו ואינה יורדת. ואיזון, פי' מזונות אכילה ושתייה מלבד היין אין נותנין לה מלבד למינקת. ואפרנס, ר"ל בגדים ומרחצאות, כי מזונות נפל על דבר פנימי ופרנסה על חיצוני. כהלכת גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשיהון בקושטא, פי' בכיון שנשתעבד לה כל אלה בכתובתה בתנאי שיש בה דרכי יהודית, אכן אם כבר הורגלה בדרכי האומות שמכבדין נשותיהן שילכו לפניהן והם אחריהם, והזהירו רבותינו בדבר אחרי הארי ולא אחרי האשה גם מושיבים הנשים בראש המסיבה וזהו נגד דרכי היהודית כי לא יקל את עצמך נגדה ויטיל מורא לש"ש, גם הארורים משלחים נשותיהם לבד למשתה ולמחול, ואם יתן שמירה עליהם יראה בעיניה שמזלזל אותה, וישראל קדושים הם והם נזהרים מכל זה, וכל המוסיף שמירה מלוכה כל כבודה פנימה, ובמה בתנאי שישתעבד לה לעשות לה כל אלה כהלכת גוברין יהודאין דפלחין וכו', וע"כ העידו העדים שהיא נתרצית לו להיות אשתו ולהשתעבד לה שהוא ייטב עמה (ומספרים) כי כן נקיימו דבריהם, ומעתה בא לקיים הבטחתה וישתעבד לה, ולזה אמר ויהיבנא לי כסף זוזי וכו' הוא הכתוב להבתולה, (ואין) [וגם] לאלמנה שאין פוחתין ממנה, ואם פיחת בעילתו בעילת זנות. ושאר כסות ועונה כמו שאמר ומזוניכי וכסותיכי וסיפוקייכי ומיעל לוותיכי, (ומזוניכי) [וכסותיכי] פי' כסות וסיפוקייכי היא מרחצאות, ויתר צורכיה הם בכלל כסות שנקראים חיצון ופרנסה. ואעל לוותייכי, סובל ב' פירושים, אחת הוא עונה כמו שתרגם ואבואה אליה ועל לוותי. והשני ג"כ כפשוטו שמחייב עצמו לדור עמה ולאכל על שלחנה לאפוקי שידור הוא בבית זה ויתן מזונותיה בבית אחר שאינו רשאי, ובפרט בשבת, ואח"כ מבאר ודא נדוניא ותוספתא. ואשכילך על עקרי הלכות כתובה שיש בה ד' חלקים, מנה ומאתיים הוא עיקר כתובה שהיא נקראת כתובה ואין לפחות ולמחול המנה ומאתיים שאינו רשאי (ובפרט בשבת) ואח"כ מבאר ודא נדוניא והתוספות שמוסיף לה מרצונו דינו ברוב כמו הכתובה עצמה, ובכל מקום שמזכיר בתלמוד ובפוסקים כתובה ר"ל מנה ומאתיים ותוספת' אם לא שמבואר בפירש במקום שיש חילוק ביניהם, כי יש מהם שמפסדת ממנה העיקר כתובות ולא התוספ' ויאריך הסיפור לבאר, ואחר כך הנדוניא שמביאה לו והוא מקבל עליו בסכום מעות, ואם פחתו פחתו לו ואם הותירו [הותירו] לו, על כן נקרא צאן (ו)ברזל שלעולם אינה מפסדת כ"א עוברת על דת, ובזינתה ועוברת על דת אינו צריך לפרוע מה שנגנב או שנאבד מנכסי צאן (ו)ברזל, אכן בזמן הזה שאין פורטין הנדוניא מה שהביאה רק שכולל אותה באותו סך, ומקבל הבעל עליו, לעולם נוטלת אותו סך, וע"כ ראוי לכתוב כתובתה בשיעבוד נכסיו ובקנין כתובה דא ונדוניא דא ותוספתא דילה, והוא כשאר מלוה רק שלא יכתוב נכסין דאית בהון אחריות ואגבן דלית בהון אחריות, שאם היה כתוב כן דינה שהאשה טורפת ממטלטלין שמכר בעלה ובפרט אם מיחה בו למכור או בקונה לקנות דלא שייך בזה תקנות השוק. ועוד נשאר לנו לבאר מה הן נכסי מלוג, הוא שהאשה יורשת תחת בעלה שדינו אם פיחת פיחת לה ואם הותירו [הותירו] לה, ואין לבעלה זכות בה בחייה כ"א בפירות, וע"כ כשתבא האשה לגבות כתובתה צריך הדיין לדקדק בדברים הללו, שבזמן הזה רגילין לכלול מנה ומאתים תוספות ונדוניא ונכסי מלוג הכל בשטר אחד וקוראין אותה כתובה, ואין דינן שוה, כי מעיקר כתובה אמרו לפעמים מקולי כתובה שנו כאן, ואין גובין מן השבח, או מגבין מן הזבורית, אמנם בנכסי צאן וברזל אין ראוי לומר זה, כי אין ראוי לומר עליו מקולי כתובה. וכמה חילוקים יש ביניהם, ומתוך שנתברר אצל ההמון גם בעו"ה שנתקלקלו הדיינים תולים הבעלים דיני האשה ר"ל כל אחד בדיין ויורשי הבעל אחד לו שיגיד לו, גם הבעלים יכוונו להבריח כתובה מנשותיהן, ואם בשעת מעשה יבא בעל נפש למחות בידם ולהדריכם בדרך ישרה יחשבו שמקבלו והנאה, ע"כ ראוי לת"ח לדרוש ברבים שלא בשעת מעשה אז יתקבלו דבריו וישמעו הקטנים לגדולים וימנעו מן המחלוקת, ועליהם תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. פי' כשיודעים הדיינים אז רב שלום, ונאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, פי' הדיינין והתורה לעמו יתן אז יברך את עמו בשלום.

 ובמכילתא אינו כלשון רש"י, וז"ל מה ת"ל לפני האלקים אלא מלמד שכל המקבל פני חבירו כאילו מקבל פני השכינה עכ"ל. וזהו מכוון על המקרא ופליאה היא בעיני כל מה שפירש"י בזאת הפ' הוא על כוונת ספרי ומשנה בכאן.

ולברית מילה הארכתי בזאת הפ' לבאר מפני מה נקראת סעודה זה לפני האלקים, ר"ל סעודת ברית מילה יותר משאר סעודות מצוה, שלא מצינו שנאמר בה לפני האלקים כי הוא יחיד ומיוחד אע"י שאין שום יחיד דומה לו כי הוא אינו בשום פירוד משקל או מניין כיוצא בזה הוא אחד, אבל כשיבא השני הוא אינו אחד, הקיסר הוא אחד במדינה אבל אינו אחד בעולם, כמו כן שאנחנו בו שהמילה נתנה אמנם יש עוד מצות בעולם, אבל הקדוש ברוך הוא הוא אחד מכל הצדדים לא אחד המנוי ולא א' הקנוי מכל מקום היחידה תמיד לחלקו יחידית האפשר בזולתו, ומצות מילה נתנה ביחידית לאברהם בלי שום מצוה אחרת, כי לבני נח ניתן ז' מצות, ביציאת מצרים קרבן פסח ומצות ומרורים מבעשור לחדש, במרה שבת ודינין, במתן תורה אנכי ולא יהיה לך ואח"כ כל התורה כולה, ומפני חביבות המילה בחרנו לו בחלקו, וכיוצא בו ביאר הרקנטי והציוני פ' עקב על הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים ר"ל אותיות ה"ן לה' מפני שאותיות אלו הם יחידות ואין להם בן זוג כי האלפא ביתא סדורה כחכמת הש"י שיוצא ממנו סודות נפלאות בגלגולם ובסידורם ובמספרם בשירותיהם, והנה למספר עשרה מא' ועד ט' הוא הוא מספר אחד שמניין אב"ג הוא כל א' בגלגולו למספר הבא אחריו כנגדו כמו א"ט ב"ח ג"ז ד"ו כל א' עולה עם בן זוגו י' ונשאר ה' יחידי בלי בן זוג, וכן תספור למאה כגון י"צ, כ"פ, ל"ע, מ"ס, נשאר הנ' יחידי בלי בן זוג נאמר ה"ן לה' וכו' ע"ש.